החלטה בתיק מ"ת 34327-02-13

עניינה של החלטה זו בבקשה שהגישה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. למען הסדר יפורטו עיקרי ההליכים וההחלטות שניתנו במסגרת הדיון בהליך המעצר.

עיקרי העובדות פורטו בהחלטת בית המשפט (כב' השופט א. טובי) מיום 27/2/13. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), נשיאה והחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + (ב) רישא + 29 לחוק העונשין, יריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א + 29 לחוק העונשין ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 + 29 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט סקר את עובדות כתב האישום, את הראיות כנגד המשיב, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו. עוד נקבע כי קיימת עילת מסוכנות למעצרו.

עם זאת, בהעדר עבר פלילי ובהתחשב בחלקו של המשיב בביצוע העבירות, קבע בית המשפט כי ניתן יהיה לשקול את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתהיה מרוחקת לפחות 50 ק"מ מזירת העבירה, הכפר דלית אל כרמל. בית המשפט הורה גם כי יוגש תסקיר כדי שיבחן חלופת מעצר מוצעת.

שירות המבחן נפגש עם המשיב ובני משפחתו וכן עם בני משפחה מהכפר בית ג'אן שבגליל, שם הוצעה חלופת המעצר. שירות המבחן הגיש תסקיר ביום 20/3/10 ובמסגרתו הצביע על פרמטרים המצביעים על פוטנציאל להישנות מעשים כדוגמת אלו המיוחסים למשיב בכתב האישום. עם זאת סבר שירות המבחן כי החלופה שהוצעה ושנבחנה על ידו יכולה לספק מענה הולם לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב והמליץ על שחרורו לחלופה הנ"ל.

בישיבה מיום 21/3/13 טענו ב"כ הצדדים לעניין האמור בתסקיר. בית המשפט שמע את טענות הצדדים. המפקחים המוצעים לא נבחנו ע"י בית המשפט. לאחר שמיעת הטענות הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וציין, בין נימוקיו כי "העובדה שלמשיב אין הרשעות קודמות אין בה לבדה כדי להצדיק שחרורו לחלופה. עובדה זו היה בה די על מנת להורות על הפנייתו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר. בחנתי את התסקיר וכל שנאמר בו לגבי נסיבות הארוע היה שהמשיב שולל קיומן של בעיות ביחסיו עם המתלונן. אין בתסקיר כל מילה המעידה על נטילת אחריות, הבעת חרטה או הסבר לפשר התנהלותו של המשיב בארוע. יש לזכור כי מדובר בתיק שבו אישר ב"כ המשיב קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. ניתן היה לצפות כי המשיב יספק הסבר לפשר המעשים, יטול אחריות ויכה על חטא, ולא היא. שמעתי את דברי הסנגור מפיו נאמר כי בשיחה עם קצינת המבחן היא מסרה לו כי המשיב נטל אחריות והביע חרטה. לדברים אלה אין כל זכר בתסקיר וכל מה שמונח בפניי ביחס לנסיבות הארוע הינו הכחשתו של המשיב לקיומן של בעיות ביחסיו עם המתלונן.".

על החלטתו של כב' השופט טובי הוגש ערר לבית המשפט העליון. ביום 2/4/13 ניתנה החלטה בבש"פ 2223/13 ושם אומר בית המשפט כדלקמן:

"בית המשפט המחוזי הנכבד נימק בסופו של יום את סירובו לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בין השאר בהיעדר לקיחת אחריות, או חרטה של העורר על המעשים המיוחסים לו. ואולם נראה כי עתה אין עוד מחלוקת אמיתית בין העורר לבין המשיבה על כך שניתן לצאת מנקודת הנחה שהעורר אכן הביע חרטה על מעשיו. נתון זה מערער את אחד המרכיבים המרכזיים שעמדו ביסוד ההנמקה של בית המשפט המחוזי הנכבד להחלטתו - במידה המצדיקה את הצורך לשוב ולהעמיד את אפשרות שחרורו בערבות למבחן, על מנת למצות את הנסיון לבחון אם אמנם ישנם תנאים המאפשרים את הקטנת מסוכנותו של העורר באופן שיצדיק את שחרורו לחלופת מעצר."

בהתאם, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן שוב את הצידוק שבהמשך מעצרו של המשיב. בית המשפט העליון הדגיש כי לגופו של עניין איננו מביע עמדה.

ביום 7/4/13 התקיים בפני דיון בבקשה. במסגרת זו טענו הצדדים. לאחר שמיעת טענותיהם בחנתי את המפקחים המוצעים לחלופת המעצר. יצוין כי המפקחים נבחנו עוד קודם לכן ע"י שירות המבחן, שהתרשם כי המפקחים המוצעים הם אנשים אחראים, המנהלים אורח חיים נורמטיבי, והמעוניינים לסייע בשחרור המשיב ממניעים של דאגת ואכפתיות. שירות המבחן התרשם שהמפקחים מבינים את משמעות המשימה שלוקחים על עצמם ויכולים להציב למשיב גבולות התנהגות ברורים.

בית משפט זה התרשם גם הוא, בצורה בלתי אמצעית, מהמפקחים. יודגש כי אין חולק שמסוכנות המעשים המיוחסים למשיב היא במדרג גבוה. עם זאת, בהתחשב במכלול הנתונים, סבר בית משפט זה כי חלופת מעצר מרוחקת בכפר בית ג'אן יכולה ליתן מענה סביר למסוכנות, בהיותה מסוכנות הממוקדת, כך לכאורה, באנשים כנגדם כוונו מעשי העבירה, המתגוררים בדלית אל כרמל.

עם זאת, ולשם הזהירות וחרף התנגדות הסניגור, ביקש בית המשפט הבהרות משירות המבחן בכל הנוגע לתסקירו הראשון. קצינת המבחן הגישה לבית המשפט תסקיר משלים ובו הבהירה כדלקמן:

"כלל, לצורך הערכת הסיכון להישנות מעשים פליליים וכל עוד עומדת לחשוד חזקת החפות, איננו מתבססים על מדדים של לקיחת אחריות על המעשים, אלא על פרמטרים שונים ובהם: תפקודו במערכות חייו, יחסיו עם משפחתו וסביבתו, דרכי התמודדותו עם קשיים וקונפליקטים, התנהלותו הפלילית קודם מעצרו והתיחסותו אליה, הכוחות האישיותייס והסביבתיים, המסיעים לו בהתמודדות נורמטיבית, המלמדים על יכולתו לתפקד במסגרת של חלופת מעצר ולהישמע לגבולות החוק. לאור כל האמור לעיל ובשל הערכתנו המקצועית שיש בכוחה ש לחלופת המעצר המוצעת לצמצם את הסיכון להישנות מעשים כדוגמת אלו המיוחסים לו, אנו ממליצים על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת בגיבוי איזוק אלקטרוני."

מצאתי לנכון לצטט את הבהרת שירות המבחן מאחר והסוגיה עמדה בלב החלטתו הקודמת של כב' השופט טובי והדיון שהתקיים בבש"פ 2223/13.

כאמור, ומבלי להפחית במסוכנות הנשקפת ממעשי המשיב, סבור גם אני, על בסיס התרשמותי הישירה מהמפקחים ועל בסיס האמור בשני תסקירי שירות המבחן, כי יש בידי חלופת המעצר המוצעת כדי לספק מענה סביר למסוכנות הנשקפת מהמשיב. נזכיר לעניין זה כי בכל חלופת מעצר מדובר באיזון בין סיכונים. לא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר. חלופת מעצר איננה נועדת אלא ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר בדרך אחרת. ראו:

בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09);

בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09);

בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' רומן אגרונוב (24.10.10);

בש"פ 6239/11 פלוני נ' מדינת ישראל (13.9.2011).

על זאת יש להוסיף כי המשיב עצור מיום 1/2/13. תקופת המעצר שחלפה עד לסיום הדיון בעניינו תהווה גם היא גורם מרתיע במובן זה שהמשיב, שאין לו עבר פלילי, ידע כי אם יפר תנאי שחרור שיקבעו יהיה בכך עילה להחזירו למעצר. יש להניח שידיעה זו תהווה גורם מרתיע נוסף, מעבר לסדרי הפיקוח שיקבעו. ראו לעניין זה: